<h1>ספר האסופות סימן צ"ח</h1>
<h2>דף צז:</h2>
כף של חלב שנפלה ביורה של בשר, או בחשה בה קדירה של בשר, או כף של בשר שנפל תוך קדירה של חלב או בחשה בה קדירה של חלב, צריך ס' נגד כל הכף שנכנס בקדירה, דלא ידעינן מאי נפק מניה וכשמשערינן איסור שנפל בהיתר משערין בששים דהיתר עם המרק ובשר ועצמות וירקות והכלי ואין לשער עצם האיסור כדמשמע בירושלמי דתרומה [עי' פ"י ה"ו].
<h2>דף ק.</h2>
דגים טהורין שמלחן עם דגים טמאין אסורין דגים צלויין שנמצאו ביד גוי אסורין משום בישול גויים בשר שחוטה שנמלח עם בשר נבלה או עם חלב נמצא שהוא אוסר ונאכל או נאבד חתיכה אחת או ב', השאר מותרות כדאי' בפרק התערובת [ע"ד ע"א] טבעת של ע"ז שנפל בשאר טבעות ונפל אחד מהן לים כלן מותרות, כיוצא בו ראש כבש טריפה שנתערבה עם שאר ראשים כשרים, ונאכל אחד מהן כלן מותרין.
חתיכה דנבילה שנתבשלה עם שאר חתיכות ואינה מכירה [שנפרכה לחתיכות קטנות] אם יש שם ששים כנגדה הכל מותר אפילו האיסור שנתבשל, מאחר שאינה ביריא, וגם אינה ראויה להתכבד בפני אורחין, ורבי' שי"י פירש ישליך חתיכה אחת מפני מראית העין.
כילכית שהוא דג טמא וקורין אותו בלשון אשכנז שטכלא שנמלח עם שאר דגים, דג שנגע בו אסור, ואם נתבשל עם דגים, אם מכירו זורקו ואוכל את השאר אם יש שם ששים. ואם הניח בקערה דגים מרותחים, דגים שנגעו בכילכית אסורין, דבלעו מציר ולא היה בהן ששים, אבל אותם שלא נגעו מותרין, ואם מסירה בכף מן האלפס רותח, נמצא שאין בכף ס' לבטלו ואסורה הכף וכן זבוב.
<h2>דף קז:</h2>
בשר מלוח וגבינה מלוחה, לחין שנגעו זה בזה, בולעין זה מזה, וטעונין קליפה, ודוקא כשאין להן בקעין, אבל אם יש להן בקעין אסורין. ואם שניהם יבשים סגי בהדחה.
מליאתא של בשר שנגע אצל מלייאתא של גבינה או של נבילה, חותך מעט מקום הבלע, וצונן לא כלום הוא.
<h2>דף קי:</h2>
כבד שנצלה שליש, מדיחו במים ויכול לבשלו. ואם נתבשל בלא צליה, הקדירה אסורה אם אין שם ששים כנגד כל הכבד, והכבד עצמו אסורה כשנח מרתיחתו.
<h2>דף קיג.</h2>
דגים טהורין שמלחן עם דגים טמאין אסורין דגים צלויין שנמצאו ביד גוי אסורין משום בישול גויים בשר שחוטה שנמלח עם בשר נבלה או עם חלב נמצא שהוא אוסר ונאכל או נאבד חתיכה אחת או ב', השאר מותרות כדאי' בפרק התערובת [ע"ד ע"א] טבעת של ע"ז שנפל בשאר טבעות ונפל אחד מהן לים כלן מותרות, כיוצא בו ראש כבש טריפה שנתערבה עם שאר ראשים כשרים, ונאכל אחד מהן כלן מותרין.
כילכית שהוא דג טמא וקורין אותו בלשון אשכנז שטכלא שנמלח עם שאר דגים, דג שנגע בו אסור, ואם נתבשל עם דגים, אם מכירו זורקו ואוכל את השאר אם יש שם ששים. ואם הניח בקערה דגים מרותחים, דגים שנגעו בכילכית אסורין, דבלעו מציר ולא היה בהן ששים, אבל אותם שלא נגעו מותרין, ואם מסירה בכף מן האלפס רותח, נמצא שאין בכף ס' לבטלו ואסורה הכף וכן זבוב.
<h2>דף קטז:</h2>
פרזורא שקורין ליפא בלשון אשכנז, המלוח בעור הקיבה, הוי כבשר בחלב ואסור ואם שלחוהו ביד גוי בלא חותם מותר דפירשא בעלמא הוא ואנן נוהגין לחומרא שמא גוי מלחו בקיבה אם בא יהודי בבית קצב גוי, ומצא שהוציא בני מעיים מן הכבש או מן העז, אותה פרזורא שבתוך הקיבה מותרת.
